by החג, הלכותיו וההכנות אליו
חג הפסח הוא חג בו חוגג עם ישראל את היותו לעם ובכך בעצם חוגג את חירותו ואת חירות העולם כולו. החג האהוב עליו צוונו בתורתו הקדושה, מביא עמו מצוות רבות, מנהגים אדירים ובהתאם לכך שלל הלכות ופרטי הלכות שעוזרות לנו הן לקיים את החג כפי שצריך להתקיים וכך להחיל את קדושת הזמן הטמונה בו והן להבין את גודל השעה ולרומם את עצמנו לעברה.
כמובן שחלק ניכר מן ההלכות הללו עוסק בהכנה לחג הפסח. ההכנה יש בה כמה רבדים הזמנים שונים אך העיקרי שבהם, לפחות בתחושה שלנו, הוא החלק של הנקיונות לחג. שלושים יום קודם החג נפתחים הספרים והלכות הרגל מתחילות להילמד אך הן לא לבד, מטאטא ויעה, מגב וסמרטוט וכל דבר אפשרי שיכול להסיר פירור אבק נוסף מהבית המצוחצח.
להדר בחג זה בסיסי
למה זה כך? למה אנחנו כל כך נלחצים מפירורי אבק אף על פי שאין באבק כשיעור שיהווה גדר של חמץ ובכלל מאיפה הגיע ה'עניין' הזה של ההחמרות וההידור שכולנו נוהגים בהם במידה זו או אחרת?
איסור אכילת חמץ – ייחודי ביותר
יש בפסח דבר מיוחד בכשרות שייחדה בו התורה והוא איסור אכילת חמץ. מה מיוחד באיסור זה? בדרך כלל איסורי האכילה השונים הקיימים בתורה דינם מלקות. לדוגמא – אכילת חיה ובהמה טמאה מוזכרת הן בספר ויקרא והן בספר דברים, אכילתה משמע עבירה על לאו מהתורה ועונשה מלקות. אך בפסח כתבה התורה מפורש בספר שמות פרשת בוא, "כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל". הרי שיש לנו לאו (שם גם כן נכתב "ולא יאכל חמץ") אך דינו כרת ולא מלקות.
האיסור בצידו ההלכתי
ייחודיות זו הקיימת בפסח מביעה כמה רבדים. אחד הוא הרובד ההלכתי עצמו שהוא מובן וברור. התורה הקדושה לא מחלקת עונשים סתם חלילה והעונשים גם כן אינם סתם מעשים סימבוליים שנועדו חלילה להכאיב. דין בתורה הוא האופן בו דברי הקדוש ברוך הוא מקבלים תוקף מעשי וכשהמצוות המעשיות אינן מתקיימות התוצאה היא חוסר מסוים במציאות. ככל שהמצווה יותר גדולה, חוסר קיומה יותר גדול. כרת הוא חוסר עצום, מה שמעיד על גודל מצוות לא תעשה הזו של איסור אכילת חמץ.
האיסור בצידו האמוני
רובד נוסף משמעותי לא פחות הוא הרובד המחשבי. החמרה בדינים הללו של חמץ, הכוללים מצוות המקיפות אותו; ביעור החמץ, בדיקת החמץ וכמובן איסור אכילתו, החמרה זו קוראת לנו לשים לב לעניין חג הפסח ועניין החמץ וביעורו, ומספרת לנו שיש עניין לא רק בלא לאכול חמץ כי הוא סותר במהותו את מהות החג אלא גם כן לבערו, מה שמייצר מהות חדשה – היציאה לחירותינו תלויה בביעור החמץ שברשותינו. אם חלילה לא נעשה זאת כראוי ובאופן אקטיבי ביותר, מלנקות עד היסוד את שלל כלינו וחדרינו ועד להעלות את שאריות החמץ באש, הרי שכביכול לא יצאנו לחירות אמיתית.
עניין זה גם אם אינו מובן בשכל הוא נטוע עמוק בליבות העם שלנו ועל כן עם ישראל נוהג דורות על גבי דורות בהידורים אדירים הללו, למען פסח כשר ושמח. למידע נוסף כנסו לאתר >> https://www.kashrut-tnuva.co.il/
